תוכן

א) ענין ג' זמנים של העיבור, שהיו אל ז"א: של י"ב חודש. ושל ט' חדשים. ושל ז"ח. וכבר נתבאר למעלה עניינם, ובארנו כי יש עיבור ויניקה ומוחין בבחי' הפנימיות. וכנגדם בבחי' החיצוניות, וע"ש. ושמעתי מזולתי, דברים מחולפים, ומשם מורי זללה"ה, ולא אמנע מלכותבם. הנה מציאות זמן העיבור של ט"ח, הוא לצורך לתת מוחין לז"א, כדי שיוכל להוליד כנודע. ולכן הוצרך שיתקשרו ו"ק דא"א במוחין שלו עצמו, שהם ג"ר חב"ד דא"א עצמו, שהם המוחין ממש, ועי"כ נעשו מוחין לז"א, בבחי' עיבור ט"ח, כנגד ט"ח הנז'. אמנם המוחין האלו של עיבור ט' חדשים, הם לז"א לכשיוליד בחי' עולמות, ולכן נקראים מוחין של חצוניות. אבל העיבור של ז"ח, היה לצורך מוחין פנימים דז"א, לכשיוליד בחי' נשמות. והיותם ז"ח הוא, כי הוצרך שגם הט"ס דא"א הנז’, יתקשרו במה שלמעלה מהם, והם ז' דגולגלתא דיליה הנודעים, ונזכר בספרא דצניעותא, ונתבאר למעלה. ואלו הז' דגולגלתא, הד' מהם הם בחי' אורות מקיפים אליו, והג', הם ג' מוחין שלו. ואלו נתלבשו למטה בתוך המוחין דז"א, כדי לתת בו כח שיוכל להוליד פנימיות הנשמה שבכל העולמות. ובזה יתבאר לך היטב, מה ענין הפנימיות והחצוניות. והנה בהצטרף ט' עם י"ב, הם בגימטריא אהי"ה, שהוא סוד העיבור, כנזכר בספר הזוהר בפרשת ויקרא, דאקרי אהי"ה, כלומר דאנא זמין לאולדא. (א"ש לא נתבארו הי"ב מה הם).