תוכן

לג) הנה נתבאר למעלה בענין ויהי נועם, כי כונתינו היא, להמשיך תוספות שבת, אל ימי החול הבאים, וזה מסוד אור החוזר מן הבינה הנקרא נועם, והוא סוד השבת, כי הבינה היא שבת. גם בארנו לעיל, כי המשך תוספות קדושה זו, היא בג' חלקי נר"ן, כי הנשמה מתקיימת עד יום א', והרוח עד סוף יום ב', והנפש עד סוף יום ג'. וג' הימים האחרים, שהם ד' וה' וו', תכוין להמשיך לצורך השבת הבאה, בסוד הג' חלקים שהם נר"ן, והנה ז"ס מ"ש בספרי, זכור את יום השבת, מצוה היא, למנות בו ימי השבת, לומר א' בשבת, ב' בשבת כו'. וכ"כ הרמב"ן בחידושים על התורה. והענין הוא, להורות: כי כל ימי החול, תלוים ונקשרים, ונמשכים מיום השבת, ומשם נמשכת להם הארתם וזכור היטב ענין זה, כי הוא מכלל רמ"ח מצות עשה, למנות ימי החול, עד"ז: א' בשבת ב' בשבת כו'.