תוכן

לב) ענין מ"ש, היא בחינת אור החוזר אשר אנו מקבלים הארתו עתה. ובחי' אור החוזר מפאת תפילת שבת, הוא ענין ויהי נועם כו', שהוא המשך אור הבינה הנקרא נוע"ם. ולפי שהזווג הנעשה בחול, אינו מעצמו, כנודע כי מה שנעשה מעצמו ביום שבת, אנו עושים אותו על ידינו, בתפלתינו, בימי החול. ולכן אנו מתפללים, בתחילת ימי החול, ומעשה ידינו כוננה עלינו, שהוא זווג העליון, הנעשה בימי החול, על ידינו שיכוננהו על ידינו, ולהיות אור החוזר הזה מבחינת אימא עלאה, צ"ל פסוק זה מעומד כנ"ל. וכן לסיבה זו עצמה, יש בנו כח להאיר עתה בעולם הבריאה, קדושת ובא לציון גואל כנ"ל, משא"כ בשאר לילות החול. וכנגד אור החוזר מפאת סעודת שבת, אנו עושים סעודה בכל ליל מוצאי שבת, סעודה ד', והבן זה.