תוכן

יג) ונחזור לענין ראיית העינים כנזכר, ונאמר, כי הנה עשיית הכלים היה, ע"י הסתכלות ראייתה והבטתה באור העקודים הנקראים נפש כנזכר, וזהו סוד פסוק וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וגו'. כי הנה הרוח והנשמה, שהם אורות האזן והחוטם, נקראים אור גמור. והנפש שהם עקודים היוצאים מן הפה, הם נרמזים במלת את יתירה, במה שאמר הכתוב את האור, ואמר, כי בהיותו אלהים שהוא המאציל, רואה ומביט בנפש הנקרא את, אז ויבדל וכו', שהם בחינת עשיית הכלים, אשר הם המבדילים ומגבילים, נותנים קצבה ושעור באורות, ומבדילים חלקיהם זה מזה כנודע. והנה בראיה זו, יש אור ישר ואור חוזר, ובהסתכלות ראיה זו בבחינת אור ישר באור הנפש הנזכרת, היה יכולת מספיק לעשות הכלים של ג' ראשונות, אבל השבעה הכלים תחתונים לא נגמרו, אלא עד שנמשך הסתכלות אור ישר למטה, עד כלי המלכות העשירית. ואח"כ חזרו שני האורות שהם אור ראיית העין ואור הנפש שיצא מן הפה, ושניהם חזרו להסתלק למעלה, מלמטה למעלה, ואז בעת הסתלקותם ממטה למעלה, נעשו שבעה הכלים התחתונים, בסוד אור חוזר. אבל שלשה כלים הראשונים, נעשו באור ישר מלמעלה למטה, ע"י הסתכלות אור ישר דעינים באור הנפש כנזכר, הרי נתבאר למעלה, כי ז' כלים התחתונים נעשו ונגמרו ע"י הסתלקות האורות. אבל ג' כלים עליונים, לא נגמרו, עד אחר חזרת האורות פעם שניה לרדת למטה.