תוכן

ז) ונבאר עתה אופן הסתלקותו של האור העליון של עולם העקודים, כשחזר לעלות אל מקורו כנז"ל, הנה כאשר נעריך בחי' כלי זה המגביל כל האור העליון כנזכר הראוי אליו, הנה מוכרח הוא, שכאשר יסתלק האור מתוכו, לעלות אל מקורו כנזכר, יהיו בו חלקים הראוים להסתכל באור ההוא, בהתרחקו מהם, פנים אל פנים, וזה כפי שעור התרחקו מהם. והמשל בזה, כי כאשר האור נסתלק מן החלק העשירי התחתון שבכלי הזה, אשר אחר גלוי היותו כלי, יהיה נקרא חלק הזה בחינת מלכות שבו, וע"י הסתלקות האור נעשה כלי הנזכר, ואז כשנגמר הסתלקותו מתוך חלק העשירי הזה, אז נעשה כלי, ואז הופך פניו למטה, כי אין בו כח להסתכל באור שיצא ממנו פנים בפנים, כיון שנפרד ונתרחק ממנו, ואז נעשה בחינת כלי. ואח"כ הופך פניו למטה ואינו מסתכל באור עליון שנסתלק ממנו. אלא דרך אחור של הכלי עצמו, ואז גם האור העליון עצמו בעת הסתלקותו, יקרא עתה בחינת אחור. ונמצא, שהאור והכלי עומדים יחד זה בזה בבחינת אחור באחור.