תוכן

ו) ונחזור עתה לבאר ענין אורות עולם העקודים בפרטות, דע, כי האור העליון החלק והבחי' שבו, הראוי להתלבש בעשר ספירות הנקראים עולם האצילות, הנה יש בו כח של י' האורות כלולים בו מתחילה, אמנם לפי שעדיין לא נעשו להם כלים, ולא נגבל האור בתוכם, לא היה ניכר בהם היותם עשרה אורות, עד אחר גמר העקודים האלו, כמו שיתבאר. וכאשר עלה ברצון המאציל, לעשות הכלי הנזכר הנקרא עקודים, המשיך בחי' האור של הכלי ההוא מן הפה דא"ק עד למטה, במקום החזה (הטבור) שבו כנ"ל, כי עד שם הוא גבול ותחום עולם העקודים, ואחר שנתפשט עד גבולו, חזר האור ההוא ועלה ונסתלק למעלה למקום שממנו יצא. וכבר נתבאר כי כל בחי' אורות עליונים, בהיותם מתפשטים למטה, ואחר כך חוזר להסתלק ולהעלות, הוא מניח שם רושם אחד, הנקרא חותם בהכרח גמור, ואחר אשר האור העליון עצמו עלה ונסתלק למקורו, ונשאר האור שלו הנקרא רשימו למטה הוא לבדו, ונתרחק האור העליון ממנו, הנה הוא מתגשם ומתעבה ונעשה כלי. ונמצא כי היות האור מתפשט וחוזר ומסתלק, זה גורם שיתהוה בחי' הכלי כנזכר. ויען האור העליון הזה שיצא מפה א"ק, חזר ונסתלק בבת אחת, מחובר, וברגע אחד, ולא נחלק לחלקים רבים, לכן כל האור הנקרא רשימו שנשאר למטה, נעשה בבת אחת בחי' כלי אחד בלבד, בלתי מתחלק לכלים רבים, כי עדיין האור העליון הזה כלו מחובר יחד, בלתי מתחלק אל י' אורות, ולא ניכר בו היותם עשרה אורות כנז"ל, ולכן גם הכלי שלו היה כלי אחד בלבד, אמנם הכלי הזה הוא בחינת כתר. והטעם הוא, כי אין קרוב אל המאציל יותר מן הכתר. ונמצא כי הכלי הראשון שהאציל המאציל, הוא נקרא כתר. כי הוא קרוב אליו יותר מן השאר, וזה הכלי נקרא עקודים, ושאר הכלים שיתאצלו אח"כ ע"י זה הכלי הנקרא כתר, יהיו נקראים חכמה ובינה וכו'. אמנם גם הם יהיו בבחינת י' כתרים כנז"ל, וזה יקרא נקודים. ואחר כך כשיחזרו להתאצל כלים אחרים, ע"י אלו, אז יתהוו כלים לשאר חלקי הי' ספירות, שהם ט' חלקים תחתונים, שבכל ספירה וספירה כנז"ל. כללו של דבר, כי כלי שנאצל בתחלה על ידי המאציל, אינו נקרא אלא כתר בלבד.