תוכן

ג) ועתה נבאר אשר יעדנו, דע, כי בנקבה יש כמה מיני בחי' להוליד: כלי, ורוחא דביה, המעלה מיין נוקבין, והמיין נוקבין עצמם. הנה מזווג שני של או"א, נוצרו ז"א ונוקביה, ונותן בהם המוחין, שהם הנשמה הצריכה להם עצמם, ומכללם הוא המוח הג', הנקרא דעת שלהם, הנכלל מחסדים וגבורות, כי מזה הוא המשכת טיפות הולדת הולדות, שהם הנשמות של בני אדם כנודע, בסוד וידע אדם את חוה אשתו. ובאו המוחין הנז' שהם נשמות ז"א, מלובשים תוך רוחא דשבק אבא באימא, שהיא הוי"ה א' דמלוי ההי"ן, הנכללת מב' הויו"ת פשוטות דחו"ג כנזכר, ואז מעטרא דחסדים נגדל גופא דז"א. ומהגבורות שירדו ביסוד שבו, יצא הארתם לבד, דרך דופני היסוד, ונבנה גופא דנוקבא, ונעשה גם יסוד ומלכות שבה, הנקרא כלי ההריון, בבחי' גוף, עם קבוץ כללות הארת הגבורות שם, אח"כ נזדווגו בביאה ראשונה, והויו"ת החסדים נשארה בז"א תמיד, חיות לצורך עצמו. והוי"ת הגבורות, נתנה היא עצמה בסוד זווג דרך פי היסוד שלו, אל תוך היסוד שבה, וגם ההוי"ה הזו כלולה מחו"ג שבה, כנודע כי כל בחי' כלולה מי', וי' מי', וזו נשארה תמיד שם, בסוד נפש וחיות שלה, ונקרא רוחא דשבק בה בעלה בביאה קדמאה, להיותה נמשכת מן הז"א, הנקרא רוח. ואמנם שתיהם הם, מבחי' רוחא דשבק אבא באימא כנזכר. ואפשר, כי הגבורות עצמם, הם בחי' האורות של הגבורות, שהגדילו גוף נוקבא, כי הם נשמתם ממש, ולבושם שהוא רוחא דשבק אבא באימא, נתנו הז"א בנוקבא בביאה א', כנלע"ד.