תוכן

ז) והנה נמצא, כי יש כאן ג' בחינות של אורות: אור אחד, הוא אור הראשון שבכלם, הנקרא עקודים, שירדו ונתפשטו מן הפה ולחוץ ולמטה עד החזה (הטבור). אור הב', הוא אור הרשימו, שהשאיר האור הראשון, מהאור ההוא עצמו, שבא דרך יושר, והוא רחמים. אור הג', הוא או"ח, והוא האור הנמשך מן המאציל אל הספירה, ונמשך בזמן היות האורות עולים וחוזרים ממטה למעלה, ואור זה הוא דין כנז', להיותו נמשך דרך אחוריים. ואמנם עוד יש אור ד', נולד מבין האורות הנזכרים, והוא כי בהיות אור הג' הנקרא או"ח, נמשך ויורד למטה להאיר בספירה, ואז פוגע באור השני הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה, והנה הם חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה או"ח ודין, ולכן מכים ומבטשים זב"ז, ובפרט כי אור הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הראשון כנזכר, ואעפ"י שאינו עולה בפועל כנזכר, כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות כנזכר, אבל האור החוזר הנה הוא יורד למטה כנזכר, ונמצאו הפכיים בטבעם, ואז מכים זב"ז, כנודע כי אין שום בטישה והכאה אלא בהיות האורות חלוקים בטבעם, ואז נולד מביניהם ע"י הכאתם זב"ז, נצוצות של אור מבחי' או"ח שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים, ואלו הנצוצות הם אור הרביעי שאמרנו.