תוכן

א) ואמנם נבאר ענין השפתים והנשיקין. דע, כי ב' השפתים של ז"א, הם בחי' נצח והוד, של י"ס שבראשו של ז"א. ובהיות זמן הגלות, אז ז"א משתעבד אל נוק', ונושק את ידיה, כדי לקבל הוא הארה מן דרועין שלה, לצורך הנצח וההוד העליונים של רישא דיליה, שהם השפתים, והוא סוד מיין נוקבין, העולים מתתא לעילא, בסוד אור חוזר. וזהו סוד משארז"ל, שהקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים, וכן מצינו במשה רע"ה, שאמר לו הקב"ה, ונתת מהודך עליו, שהוא מן למטה, מבחי' ההוד. והוא בעין יפה סמך ב' ידיו עליו, והאיר ביהושע ממקום יותר גבוה. האמנם כאשר נוק' דז"א היא למעלה באימא, אז היא בסוד אשת חיל עטרת בעלה. בסוד אות ה': ד' על ו’, ואז הוא יש לו ו"ק בלבד, כי לכן הוא בסוד ו'. אבל נוק' היא בסוד ד' בלבד, לפי שאין לה דרועין, ולכן אז היא מנשקת ידיו של ז"א, לקבל הארה מדרועין דיליה, לכשיהיו לה ג"כ בחי' דרועין.