תוכן

י) והנה נתבאר, כי תחלת כל זווג, בין באמא, בין בנוקבא דז״א, צריך תחלה לעשותה כלי, ואח״כ יחוד ב׳ לזווגם, להתעבר ולהוליד. והענין הוא, כי כל לילה, כשאנו אומרים ברכת המפיל, אז ההוא רוחא בגווה, חוזר ומסתלק, ונדבק במקורו בז"א, ואין הנקבה מאירה מצדו, אלא מצד הבינה, שהיא הבונה את הצלע, עד שננסר בבוקר, אז ויביאה אל האדם, בשים שלום.