תוכן

ט) והנה ה' בחי' יש למשה: בחי' אחת, בדעת עצמו דז"א, אשר שם מתלבש היסוד דאבא. בחינה שנית, בשליש עליון המכוסה שבתפארת דז"א, כי שם המקום מתרחב, בין ב' הזרועות, מה שאין כן למעלה בדעת. ובחי' היסוד דאבא המתפשט במקום הזה, ע"ז אמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים, כי שם מקום נסתר ומכוסה. בחינה ג', כשהיסוד דאבא מתפשט בשליש אמצעי דת"ת, אחר צאתו וגילוי מתוך יסוד דאימא, ושם היתה נבואת משה רבינו ע"ה. וזהו סוד מה שאמרו בזוהר, כי נבואת משה מן הזכר, ושאר הנביאים מן הנקבה. והענין הוא, כי משה היה מתנבא מיסוד אבא שבתוך ז"א. ושאר הנביאים, מיסוד דאימא, בהיותה תוך ז"א. בחי' ד', כשהיסוד דאבא מתפשט תוך יסוד דז"א, וזה נקרא שת בן אדם הראשון, שהוא מכלל הגלגולים של משה כנודע. ולכן נקרא שת, שהוא יסוד, כמו כי השתות יהרסון. וזהו סוד וחשופי שת, כי כשכורתים הערלה מעל היסוד, נגלה היסוד, ונחשף אורו שהיה מכוסה. בחי' ה', היא ההבל היוצא מפי היסוד דאבא, דרך פי היסוד של ז"א ולחוץ כנז"ל, כי שניהם מתלבשים זב"ז, וזה נקרא הבל בן אדה"ר. וכמו שידעת סוד משה, שהוא ראשי תיבות: משה, שת, הבל. כי שלשתם בשרש אחד כנזכר. ובזה תבין מה שאמרו רז"ל, כי הבל הציץ בשכינה, ומת בחטא זה. וביאורו, כי הבל בקש לעקור את האור היוצא מהיסוד דאבא אל יעקב, ולהמשיכו אל אחור ז"א, לנוקבא הנקראת שכינה, ונקראת רחל. וזהו אומרו הציץ בשכינה, בסוד מציץ מן החרכים. כי רצה להציץ ניצוצי האור היוצא ליעקב, ולהמשיכו לשכינה. והרי נתבאר ענין משה.