תוכן

ב) והענין, כי בכל עולם ועולם מאבי״ע, יש בו חיצוניות ופנימיות. והחיצוניות הוא בחי׳ העולם בעצמו, הנקרא בשם היכלות ומדורות, שהם: הרקיעים, והארצות, והימים, ונהרות, ודשאים, ואילנות, וכיוצא בזה. והפנימית, הם בני אדם השוכנים תוך העולם. וכן שם למעלה היכלות ורקיעים, ואפילו המלאכים בעצמן, כולם נקרא בשם חיצוניות, שהוא העולם בעצמו. ובתוכו יש פנימיות, והוא י״ס, שבהם נר״ן של העולם ההוא. אם הוא עשיה, נקרא נפשין. ואם ביצירה, רוחין כו'. אבל העצמות הוא מתלבש, בין בי״ס הנקרא עולם. ובין בי״ס הנקרא נפשין ורוחין כו'. אלא שהעצמות של הנפשין ורוחין, יהיה יותר גדול מהעצמות המתלבש בעולם עצמו. או אפשר, שבחינת עצמות אינו רק מה שבתוך הנפשין ורוחין כו'. והם בחי׳ חלקי הכלים דאצילות המתלבשים שם כנ״ל. אך מה שבי״ס החיצוניות הנקרא עולם, אף העצמות שבהם, אינו בבחי׳ עצמות הכלים דאצילות, אלא רוחניות אחד, מבחינות העולם ההוא, וצ״ע. ונמצא שיש עי״מ לחיצונית, שהם י״ס הנקרא עולם. ועי״מ לי״ס הנקרא אדם.