תוכן

יב) ועם זה שאמרנו, לא יחלוקו אלו השמועות ששמעתי ממורי זלה״ה, כי החו״ב מתפשטין לי״ס כל א׳ מהן, וראשיהן למעלה במוחין, וסופן מסתיימין בפה, ושם הח״ך, כח הסיום דחכמה, וגרון כח הסיום דבינה, שהוא נקודת ציון שבה. והלשון הוא יסוד של הח״ך, הממשיך ה״ח גיכ״ק, וה״ג אחע״ה, ואז הוא שם בסוד מ"ד, היורדין מח״ך אל הגרון. ובסוד מ״נ, העולין מן הגרון אל החך, והוא סוד הרוק היוצא מח״ך וגרון, כנ״ל בגמ׳.