תוכן

ח) גם ט״א, שהרי שורש אלו הב׳ עטרין, הם ב׳ זרועות וא״א כנודע, ושם הם זכרים, וע״כ ברדתם למטה בעודם בזכר, נקרא זכרים. ובהיותן בנוקבא, נקרא נקבות. גם ט״א, לכל בחי׳ שיש בכ״מ שיהיה, שהנה כאשר אור העליון מתפרט אם הוא מקום שאינו עובר דרך מחיצה, נקרא זכר. וכן ז״א מקבל אורותיו היוצאין מגולים מתוך היסוד דאמא אשר בחזה שבו, והם עדיין ממש כמו שיצאו ממוח האב, ולכן אפילו הגבורות שבו זכרים הם. אבל כאשר האור עובר דרך מחיצה, שנוקבת האור ויוצא דרך המחיצה, דמיון אור היוצא לנוקבא, דרך נקבי מחיצות גופא דז״א, נקרא נקבות. כי הוא יוצא דרך נקבים, וגם שנחלש כחו כנקבה, בעוברו דרך נקב בלי ספק. וזהו עיקר הפי׳ בענין זה, כי חלישת כח הוא, להיות יוצא דרך נקב, ובודאי אין חלישות רק בסבת עוברו דרך מסך הנקבים, וזה נקבה: נקב, ה'. שהוא מלכות הנקרא נקבה, ונקרא ה', כנודע.