תוכן

ז) ואמנם צ) גם שורש העטרה דגבורה נשאר בו, דאל״כ יהיה גם דעת האיש קל כשל נקבה, ואח״כ לא זו בלבד, אלא גם נמשכין ומתפשטין ממנו בחי׳ ה״ג בה״ק, וכללותן ביסוד ג״כ, באופן שהז״א יש לו תרין עטרין. ואח"כ יוצא הארה מעטרא, דגבורה שנשאר שרשה בדעת ז"א, והולך אחרי הז"א בנקב הנקוב במקום החזה, ועברה אל האחור, כנזכר באדרא נשא קמ"א, שאז הגבורות הולכין אליה דרך הנקב כנ"ל, ובהם נתקנת גו גופא, הם גבורות הנקבות, כאשר מעלה אותן אח"כ, בבחינת מ"ן. וכן אפילו החסדים העוברים אליה לבנין גופא כנודע, הם חסדים נקבות, הנשארים בז"א עצמו. ואחר כך נותן לה בעת הזווג ע"ד הנ"ל בקין והבל. וכל אלו הם זכרים, בין חסדים, בין גבורות.