תוכן

טו) (נכתב על הגליון, כמו שזו״נ הניחו שרשם גו אמא עלאה בצאתם משם, ושרשם הוא האי רוחא דשביק בגווה. כן כל נשמות הצדיקים, היוצאין, או מבינה, או ממלכות, מניחין שם שרשם, בסוד רוחא דבגווה. והבן זה היטב, איך הנשמות היוצאות אח״כ, הם מתלבשות בההוא רוחא דז״א, ובההוא רוחא דנשמות שקדמו אליהם. ונמצא כי שורש מ"ה וב״ן, הוא כלול בההוא רוחא דנוקבא, בין בבינה, בין במלכות, אלא שעיקרו ב״ן דגבורות. ובזכר הוא להיפך, כי רוח דאבא הוא ביסוד דיליה, או בז״א, עיקרו מ"ה דחסדים. ואחר כך בזווג פב״פ, אז נותן בה החסדים דמ״ה עצמן. ע״כ על גליון).