תוכן

א) דע, שתחלה לוקח ז"א מ״ה וב״ן, שהוא כללות רוחא דבגווה דבינה, שהם ב׳ הויות פשוטות, גימטריא ב״ן, והם חו"ג שבדעת שלו, והחסדים מגדילין גופא דז״א כנודע, ואלו הם לצורך עצמו. וה"ג נשארין ביסוד שלו, אך הארתן לבד יוצאין דרך אב״א, ומגדילין גופא דנוקבא, לצורך גופה ועצמותיה. ואח״כ נותן לה בביאה ראשונות, הה״ג עצמן, ועכ״ז יש בהם כללות מ״ה וב״ן, שהם חו״ג, ואלו אינם לצורך גופא דילה, אלא הם חיותה ונפשה, והם פנימותה ורוחניותה, ואז נמשך נפש בה, ונשארין אלו הה״ג בבחי' רוחא, והוא הכלי המעלה מ״ן. ועיין מאד איך המ״נ הנזכר, הם מנצפ״ך, ה״ג. אך הכ״ב אתוון, הם כלי הנ״ל.