תוכן

יח) וצ״ע, כי בשלמא בנר״ן, איקרי שפיר רוח דילה ממש, אשר אח״כ נותן חלק מהם בכל נשמה להלבישה כנודע, אבל ע״ב איך תהיה משמשת בב׳ בחי׳ חכמה, שבה מציאות החיה, (נ״א הנשמה) שהוא הולד. ואפשר שבזווג הב', נמשכין שניהן יחד, ע״ב לחיה שלה עצמה, ובתוכה מתלבש וכלול חיה של הולד הנולד. ונמצא עם זה, שמהרי״ו הראשון, נמשכו הנר״ן של הולד הנולד, ומתלבשין וכלולים תוך רוחא קדמאה דילה, הכולל נר״ן שבה. ונמצא שבב׳ זווגים, נגמר הולד. ואפשר שזה שאמרנו בדרושים דלעיל, שלכל ולד צריך ב' זווגים. ובזה יובן, שא״א לעלות מ״ן שהם בחי׳ חיה של הולד, עד שיכנוס רוחא קדמאה שלה, יען כי בתוכה באים נר״ן של הולד. גם תבין, איך משם ולמעלה, כשבא נשמת הולד, בא תחלה מלובש בנשמה שלה, ונמצא כי הנר״ן של הולד לבד, באים מלובשים תוך נר״ן שלה, הנקרא רוחא קדמאה. ואחר כך באה חיה של הולד, מלובשת בחיה שלה. ואלו הם בחי׳: אור, מים, רקיע, ק׳ ברכאן הנ״ל.