תוכן

ז) ואמנם מה שנתנו הצפרנים בסיום האצבעות, יובן סודו, ממה שאמרו רז"ל בספר הזוהר פרשת תרומה, דשוי קב"ה, חד חופאה תקיפא קשיא, על ארעא דישראל אחר החרבן, כדי שלא יכנסו הקליפות. וזהו גם כן ענין הצפרנים, שהם לבוש קשה עד מאד, שנתנם השי"ת בסופי האצבעות, מקום בקיעת מוצא האורות, כדי להגן ולכסות על האורות ההם שיוצאות משם, שלא יתאחזו בהם החיצונים. יותר מן הצורך, אבל ודאי שיונקים קצת משם, ובפרט ממה שיוצא מן הצפרנים העודף על הבשר כנזכר. ובזה תבין עונש גדול, למי שמגדל צפרניו יותר מדאי. גם תבין, למה הצפורן העודף על הבשר, חוצץ בטבילה וידיו טמאות, לפי שכיון שהצפרנים הם בחי' לבוש חיצון, ולא עוד אלא שהוא קרוב אל אחיזת החיצונים, לכן אין לגדלם יותר מדאי כנזכר. אבל מה שהם כנגד הבשר, היא בחינת שרש של הקליפה זכה ודקה.