תוכן

ט) והנה נתבאר בענין כוונת אמן של הקדיש, שיש בו הג׳ בחי', והם: חיבור, ונישוק, וזווג. ולעולם הנקבה היא מתעוררת תחלה, והתעוררות הזה היא בעת החיבוק, שהוא קודם הנשיקה והזווג, ועל כן אז בתחלה היא קודמת לחבק את הזכר, ואח״כ הזכר מחבק את הנוקבא. ואח״כ באו הנשיקין, ואז כיון שכבר היא הקדימה התעוררות בענין החיבוק כנזכר, אז אין הנקבה מעוררת תחלה. אמנם יש ב׳ בחי׳ בענין הנשיקין: הא׳ הוא, שכיון שהיא התחילה התעוררות על ידי החיבוק, אם כן עתה הוא יתחיל הנשיקין תחלה, ואח״כ תישק היא אותו. ויש בחי׳ נשיקין, ואז הם נשיקין שוין, שכאשר הוא מתעורר לנשק אותה, היא ג״כ מתעוררת ביחד לנשק אותו.