תוכן

ה) וביאור הדבר, שהנה חו״ב דז״א, הם דוגמת או״א ממש, והם מזדווגים בסיום ג״ר, ע״י הדעת המחברם. ואמנם סוד חיבור זה, הוא בתוך הפה, כנודע אצלינו, שהחיך הוא חכמה, והגרון הוא אמא, והלשון הוא הדעת המזווגן, ושם מזדווגים יחד. וכבר נתבאר זה במ״א, והנה אע״פ שאלו הם הזכר והנקבה, הכל נקרא הבל א׳ בלבד, והוא, שהנה הכל הוא בז"א עצמו, וגם שהם או"א כחדא נפקין, ומכ״ש חו"ב דז"א, דכולם נחשבים בחי׳ זכר. ועד״ז יש גם כן בפה הנקבה, בחו"ב שלה, ואלו הם תרין רוחין: א׳ זכר, ואחד נקבה. וכמ"ש פרשה תרומה, דלית רחימו בדביקותא רוחא ברוחא, בר נשיקו. שהנה זווג התחתון, הוא אתדבקותא גופא בגופא, גופני, בסוד טפת זרע כנ״ל. אך זווג זה, הוא רוחניות בלבד, רוחא ברוחא, שהם רוחא דהבל הפה דיליה, בהבל רוחא דפה דילה.