תוכן

ב) הנה בזמן עיבור ראשון דז"א, היה הז"א בסוד ג' כלילן בג', ואז היה בבחי' אות ו' שבתוך ה' עילאה של ההוי"ה כנז"ל. ואמנם נוק' קודם זמן העיבור הזה, היתה בבחי' נקודה א' כלולה מי', ועתה נגדלת והיתה כשעור מדת היסוד של ז"א, הנק' ישראל. וכבר ידעת, כי היסוד דז"א שעור הוא רביעית מדת הת"ת שבו, כי לכך נק' רובע ישראל כמו שאמר הכתוב, ומספר את רובע ישראל. ואמנם כמו כן המלכות, שיעורה רביעית היסוד, ועתה כשגדל ז"א בזמן עיבור ראשון, נגדל היסוד שבו, כמדת הת"ת שבו, כמדתו הראשונה. וגם המלכות נגדלה, והיתה כמדה הראשונה של היסוד דז"א, שהיה רביעית הת"ת הראשון. והנה היתה אז נוק', בבחי' אותה נקודה קטנה, שבסוף עוקץ אותה הו' שבתוך הה"א, הנרמז בז"א. והיא עומדת עמו בסוף עוקץ, בבחי' אותה הנקראת פסיעה לבר, כנודע אצלינו.