תוכן

ד) נמצא שהבן הראשון הוא בחי' מ"ן החדשים עצמן, הוא לוקח עמו מעט מההוא רוחא דביה, וכדי לעשות לבוש כנ״ל. ואחריו בא בן הב׳, שהוא החו״ג אחרים חדשים ג״כ, וגם הוא לוקח מההוא רוחא קדמאה דבו ובה, לצורך מלבוש הנ״ל. וכעד״ז עד תשלום כל הבנים שיולדת האשה, וכאשר נשלם ונגמר ההוא רוחא, ואין בה עוד ליתן, כי לא נשאר בה רק חיות של האשה עצמה, שהוא נפש אליה כנ״ל, אז אינה יולדת עוד. ואם היתה יולדת, היתה מתה בלדתה, בסוד ויהי בצאת נפשה כי מתה. כי בנימין לקח אותו החלק עצמו הנשאר באמו, שהוא הנפש שלה ממש, ובלדתה אותו יצאה נפשה ממש, ואז מתה, והבן זה. ודע, שמזה הרוח קדמאה, נמשך בה אורח נשים. וז״ס חדל להיות לשרה אורח כנשים, כי אורח בא מהגבורות כנ״ל, והם אותן גבורות הראשונים, הנקרא רוחא דשדי בגווה. וכאשר ילדה כל הבנים, וכל א' לקח חלקו משם, ונשלם ההוא רוחא, אז נפסק האורח, ואין האשה יולדת, כי אם אין שאור, אין עיסה.