תוכן

ב) והנה ב' כיסוים יש לנשמה הזאת, הנעשית מחבור דחו״ג החדשים. כסוי א' נמשך לה מן האב, וכסוי ב׳ נמשך לה מן האם. והענין, שהחסדים בצאתן מן הזכר, מתלבשים תחלה עם החסדים הראשונים שיש בזכר, דוגמת ההוא רוחא דשביק בגווה בנוקבא, שהם ה״ג הראשונים. וז״ש בסבא דמשפטים שלבוש של הנשמה נקרא אלוה, שהוא סוד החסדים הנקרא א״ל. וזהו ג״כ משארז״ל אור א׳ דמעשה בראשית, היה צופה בו האדם מסוף העולם ועד סופו, וגנזו לצדיקים לע״ל. פי' הענין, שאינו יוצא אלא ע״י לבוש הנ״ל, וכעד״ז הגבורות החדשים של הנוקבא, קודם שהעלו בחי׳ מ״נ, לקבל טפת דכורא, הם מתלבשות תחלה תוך הגבורות הראשונים, שהם ההוא רוחא דשביק בגווה, ועי״ז יש בהם כח לעלות, והבן זה מאד, כי ז״ס מ״ש שזה הרוחא מעלה מ״נ. ואל תתמה לומר, שהרי זה הרוח הוא גדול מכל אלו החדשים, ואיך יעשה לבוש אליהם. כי אדרבא הוא בבחי׳ נשר, המגינה על בניה, בסוד יפרוש כנפיו וגו'. כמ״ש ע״פ יומם יצוה ה׳ חסדו, שכל האורות מתלבשין בחסד, ראשון, לשומרן מן החצונים, כי הוא גבוה, ואין החצונים יכולין ליגע, וזש״ה אמרתי עולם חסד יבנה.