תוכן

א) ונבאר עתה (מה) ענין ההוא רוחא דשדי בגווה, ומה הוא משמש אל מ״ן החדש, כי בארנו שהוא כדמיון שאור אל העיסה. דע שהנשמה עצמה, שהוא הולד הנוצר מזווג ההוא, הם החו״ג החדשים, שהזכר נותן ה״ח ביסוד הנוקבא, ושם הם מתחברים עם הגבורות החדשים שבה, ואז שניהן מצטיירין יחד, ונעשים נשמה אחד. אמנם אין לך נשמה, שאינה צריכה להתלבש, וכמ״ש הסבא דמשפטים, ע״פ בבגדו בה, וע״פ שארה כסותה ועונתה.