תוכן

ז) ונדבר עתה בבחי׳ המוחין דגדלות ז״א, הי״ג שנים. ועיין בברכת כהנים. ונודע כי עיבור ז״א היה למעלה ביסוד, כשנכלל בינה ותבונה ביחד, ושם נעשה פרצוף אחד. וביסוד הראוי אל כל כללות הפרצוף זה, שם היה העיבור של ז״א. כי בזמן שתהיה התבונה לבד נפרדת מן הבינה, אז יסוד של תבונה למטה, כי כל כללות של הפרצוף של תבונה דילה, היא נה״י של בינה עילאה, וכשנצטרפו בינה ותבונה, יהיה היסוד שלה אז גבוה מאד, ומקומה ממקום שהיה תחלה פה תבונה. וכשילדה בינה את ז״א, היה בהיותה יחד פרצוף שלם, עם תבונה, ויצא ז״א. וסוד המוחין דגדלות שלו, יצאו מפי יסוד אמא, ונשארו תלוין בין ברכיה שלה, שהם נה״י דילה, בראשי פרקין עילאין שלה, אחר העיבור צריכה להיות רובצת אמא על אפרוחים, והיא צריכה להוליכה את המוחין של ז״א בנה״י שלה, כדי להכנס בראש ז״א. כי ז״א לא יוכל לקבלם בלתי התלבשות, כדי להמעיט אורה, שלכך הוצרכה להלביש אמא עילאה המוחין אלו תוך נה״י שלה, ולהכניסן אחר כך בראש ז״א.