תוכן

ג) והנה המוחין של העיבור, נתלבשו בלבוש החיצון של נה"י דתבונה. והנה כ״א מבחי׳ ג׳ אלו המוחין שהיו מתלבשין בנצח הוד יסוד תבונה, מסתלק אור פנימי של תבונה, ואינו נשאר שם רק הלבוש לבדו. ואלו המוחין המתלבשין, נעשין בו בחינת או״פ. וז״ש אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. כי התבונה נקרא מי, והיא ממיתה עצמה, שנסתלק רוחה ונפשה, ואין נשאר בה שום חיות בלבושיה, אלא אותן המוחין המתלבשים אח״כ. וזה לצורך ז"א, הנקרא תורה.