תוכן
א) יבאר בו
ענין התקיעות בעצמם, מה הם. ועתה צריך לבאר, בחינת התקיעות עצמם, שהם: תשר"ת, תש"ת, תר"ת. והנה כונתם, נתבארו בס"ה, בפרשת אמור, בדף צ"ט ע"ב, וז"ל, סדרא קדמאה כו', סדרא תנינא כו', ובדברינו אלה, יתבאר לפניך דברי המאמר הנז' היטב. ובתחילה צריך שנחזור לבאר, התעוררות קול השופר מה עניינו. הנה נתבאר למעלה, כי כונתינו ביום זה הוא, כי ז"א הוא בסוד השינה והתרדמה, וכונתינו הוא לנסור את זו"ן, להחזירם פב"פ. והענין הוא, כי הנה נודע טעם דבוקם אב"א הוא, לפי שאחורים של זו"ן הם דינין, לפי שהם שמות אלקים. וכדי שלא יתדבקו החיצונים בהם, נתדבקו הם אב"א. ובעלות רצון המאציל להחזירם פב"פ, הוצרך להפיל על ז"א תרדמה, וע"י תרדמה זו, ננסרים כל הדינין אשר באחורי ז"א, וניתנין אל הנקבה. ובמקום הדינין שבאחורי הזכר, באים במקומו חסדים, בסוד ויסגור בשר תחתינה. ואז יהיה ז"א כולו חסדים. ונוקבא כולה דינין. ועי"כ אין להם דבקות יחד בסוד אב"א, ויפרדו איש מעל אחיו, ואח"כ יתבסמו הדינין שבנקבה, וזה נקרא חיבוק השמאל. ואח"כ יחבקנה בימין. ואח"כ יחזירנה פב"פ עמו, לצורך הזווג. והרי נתבאר כללות הענין בקצרה.
