תוכן

ה) ועתה נבאר ענין הק"ש. שמע: הכונה היא, להמשיך את השבע קצוות עלאין שבאימא עלאה, מחסד עד המלכות שבה, להמשיכן ממנה, אל נוקבא, ע"י ז"א עצמו. וזה נרמז במילת שמ"ע, ר"ל: שם ע'. כי הנוקבא הנקרא שם, מקבלת שפע מן ז' קצוות הבינה, הנקרא ע', כל קצה כלול מעשרה, הרי ע'. ולכן ע' זו גדולה, מאלפא ביתא דאתוון רברבן, דאינון בבינה, עלמא דאתי. וע"י קבלתה זה השפע, יכולה המלכות לעלות עד הבינה. ולפי שכל שרש ומציאות המלכות, איננה רק נקודה חדא קטנה כנודע, והיא תחת ו"ק הת"ת, ולכן היא צריכה לקבל עתה מכל הז' קצוות עליונות. אבל ז"א, אינו צריך לקבל שפע רק מב' קצוות לבד, והם חו"ג שבחכמה לבד. וזה נרמז במלת ישרא"ל: שי"ר א"ל. שי"ר, גבורה. א"ל, חסד. כנזכר בתיקונים. וז"ס ישראל עלה במחשבה, שהיא חכמה עלאה.