תוכן

ד) והענין הוא, שבתחילה ע"י ברכת המפיל חבל שינה כו', עם הכוונה הנ"ל, הנה ההוא רוחא דז"א, דיהיב בנוקבא בביאה א', לעשותה כלי, חוזר ומסתלק ממנה, בסוד ותנומה על עפעפי כו', ונדבק במקורו בתוך ז"א. ואז אין הנוקבא מאירה ע"י ז"א כלל, אלא מבחינת אימא עלאה, שעליה נאמר ויבן ה' אלקים את הצלע, כנ"ל בסוד ומאיר לאישון בת עין, והולכת ונתקנת, עד שבאחרונה ויביאה אל האדם, דהיינו בש"ש דתפלת שחרית. ונמצא שעתה הנקבה חזרה לסתום פתחאה ומקורה כאשר בתחלה, בתולה, ואיש לא ידעה. והנה אנו צריכין בחצות הלילה, לעשות בחי' כלי בה, ובאימא עלאה כנ"ל. ושני בחי' אלו, שהם: עשיית הכלי, באימא ובנוקבא דז"א, נעשות בחצות הלילה ממש, ע"י ק"ש שעל המטה. ושם באדרת נשא נתבאר איך גם אימא עלאה, צריכה להעשות כלי מחדש בכל לילה. והטעם, לפי שכאשר אימא עלאה נחיתת נה"י דילה, בסוד ג' מוחין, גו רישא דז"א, הנה ההוא רוחא עלאה דיהב בה אבא בביאה קדמאה לעשותה כלי, הנקרא אוירא דכייא, מנחילתו לז"א, וצריכה היא לקבל מחדש כלי אחר.