תוכן

ג) ובזה תבין, ענין שאלה עמוקה מאד, איך תחלה בעיבור היה מו״ק, וא״כ מה הגדיל ביניקה. ואין לומר שנתוסף בו התפשטות, שמתחלה היה ג' כלול בג׳. שהרי גם קודם העיבור, היה כך בלתי ג׳ גו ג׳. והנה בפעם אחרת מ״כ, שבעיבור היה ג׳ לבד דעשיה, ולא ו״ק. אך הענין שהיו ו״ק לבד של העשיה שבו, והגדיל ונעשו בו ג׳ מוחין דעיבור, ואז נשלמו בו י״ס דעשייה. וכן ביניקה. וכן בגדלות. באופן, כי לעולם בחי׳ המוחין שבו, אפי׳ בעשייה, הם אצלו בסוד תוספת, כי שרשו מתחלה לא היה רק ו״ק דעשייה. נמצא, כי בעשייה יש עשיה יצירה בריאה, ולהיות ז"א בחי׳ ו״ק בכ״מ, היה מוכרח שיהיה בו תחלה היצירה דעשיה, ופחות מזה א״א, ע״כ הוא לוקח לעולם כל ו״ק ביחד, והג״ר ביחד, בין בעשיה, בין ביצירה, בין בבריאה.