תוכן

א) מן דרוש כ״א אזכרות של תפילין נראה, כי בסוד העיבור, וגם קודם עיבור ראשון, לא היה בו אפילו י׳ ספירות שלימות דבחי' עשייה שבו, שהם נה״י, וב״ש ת״ת שבו, רק ו״ק דעשיה שבו בלבד, והיה הראש ההוא שלו אז, מבחי׳ ו״ק דעשיה, ואפילו אותן הו״ק, היו ג׳ כלילין בג׳, ואחר כך הגדילו ובאו לו ג״ר דעשיה שבו. וכן היה ביניקה, מתחלה באים ו״ק דיצירה שבו, הנקרא חג״ת וב״ש הדעת, ואח״כ הגדילו, ובאו לו ג״ר דיצירה שבו, כי לעולם אין הז״א מתחיל, אלא בבחי׳ ו״ק, ולא יותר.