תוכן

ד) והוא כדוגמת מה שנתבאר בסה"ז, בענין ערלת האילן, וכן בערלת האדם. כי עולים ממטה למעלה, ובתחלה נכנסים בערלה, שהיא הקליפה החצונה. ואח"כ נכנס בקדושה, אלא שהיא קדושה קלה, שהוא בחי' הדין של ימי הקטנות. ואח"כ עולה בקדושה עצמה, ממדרגה למדרגה, עד שנגדל כל צרכו, בתכלית הקדושה הראויה אליו. ונמצא כי האמת הוא, שג' בחי' מוחין יש לו לז"א: בעיבור, ויניקה, וגדלות. אלא שכיון שבחי' המוחין, הם באים להשלים י"ס של ז"א, א"כ הם רחמים. ולכן המוחין דעיבור ויניקה, שהם מן החצוניות והאמצעיות של או"א, שהם דינים, והם שמות אלהי"ם, אין אנחנו קוראים אותם בשם מוחין. אבל המוחין שמן פנימיות או"א, שהם הויו"ת, והם רחמים, הם הנקרא אצלינו מוחין אמיתיים, וזכור זה. והרי נתבאר, ענין הצלם החיצון שבאדם בימי העיבור ובימי היניקה, ונקרא צלם אלהים. וענין צלם הפנימי שבאדם בימי הגדלות, ונקרא צלם הוי"ה.