תוכן

ב) ובזה תבין מה שהודעתיך, כי בזמן העיבור הוא ג' כלילן בג'. וביניקה, הוא ו"ק. ובגדלות נשלם בי"ס, ע"י הג' מוחין הנכנסים בו. וגם הודעתיך, כי בזמן בהמ"ק קיים, היה זו"ן כ"א, בפרצוף שלם של י"ס גמורות, ולכן הרחמים היו גוברים אז בעולם. ואחר שנחרב הבית, שהוא זמן הגלות, אז הז"א הוא בבחי' ו"ק בלבד, ולכן הדינים הווים בעולם. ובעת שנחרב, היה הז"א ג' כלילן בג', שהיו אז הדינים קשים מאוד. ומזה תבין, איך הקטנות מורה על הדין. והגדלות, מורה על הרחמים וכיון שכן, נמצא כי המוחין דז"א בזמן העיבור ובזמן היניקה, אשר בב' זמנים אלו נקרא קטן, הנה הם שמות של אלהי"ם, שהוא דין. והמוחין דגדלות, היו שמות של הוי"ה.