תוכן
טז)
אח"כ תכוין, להעביר ולהוציא ב' קולות אלו, שהם זו"ן, מן הפה ולחוץ, ע"י ב' הויות דע"ב וס"ג הנזכר. והנה בתחילה, הם יוצאים ועוברים דרך החניכיים שבתוך הפה דאימא, כי החיך הוא אותו העומק הסמוך אצל הגרון, והוא סוד החכמה. אבל החניכיים הם יותר לחוץ, אשר שם תקועים השיניים, ואלו אדרבה הם דינין. והנה הם ב' חניכיים, א' למעלה בלחי העליון, בשרשי השינים העליונים. וא' למטה בלחי התחתון, בשרשי השיניים התחתונים. וב' חניכיים אלו, הם ב' שמות אלקים. וכל שם מאלו בבחי' ריבועם, הוא ר', ואם תחבר ר' העליון עם י"ו שינים העליונים, יהיה בגימ' רי"ו, שהוא גבורה. וגם ר' התחתונים, עם הי"ו שינים התחתונים התקועים בה, יהיו רי"ו שני, להורות, כי השינים הם שורש הדינין והגבורות. ועיין בדרושי יוה"כ לקמן בע"ה, בביאור מאמר רז"ל, כל האוכל ושותה בט' וכו', ובסוף נתבאר היטב, ענין החניכיים, והשניים, והשפתיים, באר היטב. ובהיות הקולות עוברים דרך אלו החניכיים הנקרא אלקים, הם נעשים דינין. ובצאת מן השיניים, ושם הם נטחנים עם השיניים, שהם אותיות זסשר"ץ, ואז הם נמתקים.
