תוכן

ו) עוד בקונטרס אדם א' מצאתי, באופן אחר, בענין ספירת העומר. דע, כי הנה בצאת ישראל ממצרים, יצאו החסדים והגבורות מן הדעת של הקטנות דז"א, ונתפשטו למטה בגופו, כנז"ל בענין הפסח. ואמנם בעזר וסיוע ב' אורות מקיפים, הם מורידים הה"ח מן היסוד דאימא, המלובש תוך שליש העליון המכוסה של הת"ת דז"א, והם מתפשטים למטה בשאר הגוף. והנה הם ב' מקיפים, וה' חסדים, הרי הם ז'. וכנגד זה, צריך שיתפשטו ג"כ הה' גבורות, עם שני אורות מקיפים, כדי שיוכלו להתפשט כנזכר. והרי הם שבעה אחרים, הם י"ד בחי' בז"א, הנקרא ישראל. וכנגדם י"ד בחי' אחרות, בפרצוף הנקרא יעקב, כי גם בו יש ה' חסדים וה' גבורות, הרי הם כ"ח. ושבעה בחי' אחרות ברחל. ושבעה בחי' בלאה. לפי שהנקבה אינה לוקחת רק גבורות בלבד, הרי הם מ"ב. ושבעה גבורות אחרות שמקבלת רחל למטה, הרי כללותם הם מ"ט בחי', כנגד מ"ט ימי העומר, שהם ז' שבועות.