תוכן

יא) וא"ת והרי גם אימא הנעשית תש"ר לז"א, גם היא אוהבת אותו, כאם על בנה. והתשובה היא, כי תש"ר אינה, אלא מכח בטישת קוצא דשערי דא"א כנזכר, ואינו עושה אותן מפני אהבה שיש לו עם ז"א, כי ז"א ברא דאו"א הוא, ולא דא"א, ולא עשה זה מחמת אהבה, רק מחמת כי חפץ חסד הוא, הוא דייקא, כי א"א הנקרא הוא, חפץ תמיד לעשות חסד עם זולתו. ולכן התש"י, הנעשית לסיבת אהבה גמורה שיש לז"א עמה, כאהבת איש לאשתו, משתדל לתקנה בתחילה, ונקדמת, ואז הז"א נותן בה אותו הרשימו שלה שנשארה בו, ועושה אותה בחינת תש"י, כמבואר אצלינו, ואח"כ מתקנא בה. ואז א"א בטש ביה, משום כי חפץ חסד הוא, ומחזיר בו גם הרשימו של המוחין שלו שנסתלק בכל לילה כנ"ל, ונעשית בו תש"ר אח"כ. ובביאורינו למעלה, יובנו כל אלו הדברים על מתכונתם וע"ש.