תוכן

י) גם ענין פסוק זה הוא, כי הנה שני בחינת היו כאן: הא', הוא ענין בטישת קוצא דשערי דז"א בראש הנקבה, אשר אינו מכה רק בחו"ב שלה בלבד, כי עד שם מגיע קוצא דשערי בלבד, שהוא עד החזה דז"א, אבל בדעת שלה שהוא יותר תחתון, לפי שנעשה מן היסוד שלו כנזכר, אין קוצא דשערי מגיע שם, ולא בטש ביה. בחינת הב' היא, לתועלת הדעת שלה גם הוא, להעלותו עד מקום הלב, וזה נעשה ע"י הקשירה דיוד, קשר עם התפילה עצמה כנזכר. ולכן כנגד הבטישה בתרין מוחין, כתיב שימני כחותם על לבך, כי שם מקומם. וכנגד קשירת גבורות הדעת, ולהעלותו ולקושרו בזרוע שמאל, אמר כחותם על זרועך, ונתן טעם לכל זה ואמר, כי עזה כמות אהבה, אהבת ז"א לנוקבא, ולכן מעלה אותה ומחברה עמו, כענין חיבור האשה בבעלה, וענין זה נקרא אהבה ממש. ואחר שכבר הניחה הנקבה תפלה שלה בתחילה, משום אהבה הנזכרת, אז מתקנא בה הז"א, ומניח גם הוא התש"ר, וז"ס, קשה כשאול קנאה. והרי נתבאר טעם, למה מקדימין תש"י לתש"ר.