תוכן

צב) ואל תשאלני, שהרי עיקר מציאות הולד כשהיא במעי אימא, הוא בבטן ולא בחזה, וא"כ הדדים היה מן הראוי שיהיו בבטן ולא בחזה. אך הענין הוא, כי האדם או האשה אינו רומזת למלכות לבדה או לת"ת וכיוצא, אך כל אדם נרמז בו כל העשר ספירות, מא"א עד המלכות. וא"כ כשנצייר אורות הדדים, לא נצייר במציאות ציור הבינה לבדה, או המלכות לבדה, רק במציאותם כוללת כל העשר ספירות, שהם סוד הא"א. וא"כ כשנעריך בערך זה, נמצא כי כאשר נתעלו נה"י דא"א בחג"ת דאו"א, הם מציאות ממש, כי בח"ב למעלה, ונה"י למטה, וחג"ת באמצעי. והנה שיעור או"א, הם בחצי גוף העליון, מן הגרון עד חצי הלב, ותעריך שם דדי האשה, תמצאם ממש שהם במקום הזה באמצעות חצי הגוף העליון, שמן הצוואר עד טבורא דלבא. והטעם הוא כנזכר לעיל, כי האדם הוא כולל כל העשר ספירות. אך הבהמות והחיות, שהם בסוד מין אחר, ואינם כלולים כמו האדם, לכן באו בהם הדדים במקום הבטן ממש.