תוכן

סה) והנה נמצא, כי תשעה ספירות המקורים כולם הם בא"א. המתפשט ומתלבש בכל האצילות, עד נוקבא דז"א. ואמנם דע, הנה אעפ"י שביארנו ששבעה תתאין דעתיק, שהוא רישא עילאה דלא אתיידע, נתלבשו בז' דגולגלתא דא"א, עם כל זה בהכרח הוא, שנתפשטה בכל קומת א"א. ואמנם עיקר מה, שהם ברישא דא"א, אינם אלא שנים, שהם חסד וגבורה, חסד ברישא בגולגלתא, גבורה במוחא. לפי שגולגלתא ומוחא, הם תרין רישין. והם שורש לכל מציאות הרישא. אבל שאר המתגלים בז' דרישא, אינו אלא הארה בעלמא, אר עיקר התלבשותם הוא למטה, בשאר שיעור קומת דא"א. פירוש: ת"ת, בבינה, שהוא גולגלתא דאו"א. נה"י, בחג"ת דא"א, שהם מוחין דאו"א. ואח"כ מהיסוד, מתפשט בנה"י דא"א. והטעם, שכבר ביארנו, כי לעולם כל נה"י שבא"א שבכל מקום, הם לבר מגופא, והם תמיד בשם תוספת, ולא שורש עיקרי, ולכן מסוד יסוד עתיק, מתפשט בתור יסוד דא"א, וכן הענין בכל נה"י שבכל האצילות.