תוכן

א) ועתה נבאר ע״ד הנ״ל, בחי׳ מ״נ שביסוד נוקבא דז״א. שהרי נודע, שאביו ואמו שותפין באדם, זה נותן טפת לובן, מים זכרים. והיא נותנת טפת אודם, מ״נ. ותחלה טפת האור שלה, נמשכת ג״כ ממזל הח׳, אלא שהוא באופן אחר, שהנה הוא שם ע״ב דיודי״ן, ועם מספר י׳ אותיות המילוי, הרי פ״ב. גם הוא פ״ב באופן אחר, שד׳ יודי״ן שבו גימטריא מ׳, ועוד יש בחי׳ מ״ב אותיות: בפשוט, ומילוי, ומילוי דמילוי, הרי פ״ב ב׳. ומאלו בחי׳ של פ״ב, נמשכת טפת אור דמ״נ דנוקבא, והיא בחי׳ דינין וגבורות, ולכן נמשכת מבחי׳ מ״ב של ע״ב, כנודע כי מ״ב הוא בחי׳ גבורות, וכשנמשכת למטה, ע״ד הנ״ל בטפת הזכר, אינה נמשכת דרך אבא, רק דרך אמא לבד, שהיא נקבה, ומשם יורדת אליה ביסוד שבה.