תוכן

א) הנה נת"ל, כי התבונה נכנסת תוך ז"א בסוד המוחין שלו. ובארנו, כי כשנכנסים בו המוחין דאימא בלבד, אז אין התבונה נכנסת בתוכו, אלא מן השליש התחתון של תפארת שבה בלבד, עם הנה"י שלה, ואז שעור הכתר של ז"א, הוא שליש אחרון של ת"ת דאימא בלבד. וכשנכנסים בו גם מוחין דאבא, יהיה שעור הכתר של ז"א, ב' שלישים התחתונים של הת"ת דאימא. גם נתבאר, כי זהו סוד, אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. כי הנה"י של התבונה הנקראת מ"י, מסתלק הפנימיות והרוחניות שבתוכם למעלה, והכלים לבד של הנה"י, הם הנכנסים תוך ז"א. כי בתוך הכלים האלו, מתלבשים המוחין דז"א, שהם הרוחניות שלו, ואח"כ נכנסים הכל תוך ז"א. וזהו סוד מ"י, הממית עצמו עליה, שהוא על סבת התורה, שהוא ז"א. ונמצא כי הכלים של נה"י דאימא, נעשים ממש גוף דז"א ועצמותו. אבל הרוחניות שבתוכם, שהיא רוחניות התבונה, נשארה למעלה מז"א.