תוכן

טו) ונמצא מכל זה הנ"ל, שא"א הוא המפיל שינה על עיני ז"א, שלא להסתכל בו, וחוזר לבחינת ו"ק, ועי"כ נמשכת תנומה על עפעפי ז"א, מלהשגיח בנוקבא, וגם היא חוזרת לבחינת נקודה אחת. ואח"כ א"א הנזכר עצמו, מגדיל ומאיר את הנוקבא כנ"ל, וכנגד זה אנו אומרים, ומאיר לאישון בת עין, כי א"א מאיר בנקבה, הנקראת אישון בת עין כנודע. והענין הוא, כי בהיות המלכות בסוד נקודה אין בה פרצוף שלם, רק נקודה אחת כלולה מי"ס, אבל אינם בה בפרטות, ותמיד המלכות עומדת בבחינת נקודה כנודע, עד שאנו צריכים לבנותה בנין גמור, ע"י ברכת אבות כנ"ל. ואז בהיותה בסוד נקודה זו, אז נקרא המלכות, אישון בת עין, בכל ספר הזוהר והתיקונים, וזכור היטיב כלל זה, וזה ענין אומרו ומאיר לאישון בת עין, שהוא הנקודה הזאת, וע"י הארתו בה, מגדילה, ונעשית פרצוף גמור כנ"ל.