תוכן

לג) מרור כורך: ועתה נבאר ענין החרוסת. דע, כי הזווג הנעשה בליל פסח, הוא עם רחל, ואין זווג עם לאה כלל בליל זה, כמו שיתבאר למטה, ועכ"ז אנו צריכים להמתיק את הדינין שבה, אע"פ שאין הזווג עמה. וזה נעשה ע"י טיבול המרור בחרוסת, אשר מלת חרוסת, הוא חיבור רו"ת ס"ח. פי' הענין הוא: כי הנה נוקבא דז"א בכללותה, נקראת שם אדנ"י. והנה נחלקת היא לב', והם: לאה, ורחל, כאשר אינם נכללות יחד כנודע. ולהיות כי לאה כולה דינין, לפי שהיא אחוריים דאימא עילאה כנודע, לכן שם אדנ"י מתחלק בהם לב' בחי': כי שם אדנ"י בפשוטו, הוא ברחל. ובמילואו, הוא בלאה, לפי שמלוי הוא בגימ' אלקי"ם, שהוא דין, ולכן ניתן ללאה.