תוכן

כח) ועתה נבאר ג' מיני ציורים אלו, איך מצטיירים בשלשה המצות. הנה נתבאר בענין גדלות הב', כי מצה הא' היא הויה דע"ב, מוח חכמה. והב' היא הויה דס"ג, והוא מוח בינה. ולסיבה זו, המצה הא' אינה נחלקת ונפרסת לב' פרוסות, כי היא כנגד החכמה, הנקרא אות י', והיא אות א' שלימה. אבל המצה הב', נחלקת ונפרסת לב' פרוסות כנודע, חציה לאכילת מצה, וחציה לאפיקומן, לפי שהבינה נקרא אות ה', והיא נחלקת לציור ב' אותיות, ד' על ו'. ולכן נפרסת לשתי פרוסות, שהם סוד זו"ן, בהיותם תוך הבינה. כי הבינה נקרא ה' בכללותיה, ונוקבא נרמזת בציור אות ד' של ה'. וז"א נרמז, באות ו' של הה'. ובהיותם בתוכה בסוד העיבור, שניהם מתחברים, ונעשים אות ה' א', ולכן נחלקת לב', וחציה הא' שצורתה ו', מניחין לאפיקומן. וחציה השני שצורתה ד', שהיא כנגד נוקבא, אנו מחברים אותה עם החכמה, שהיא מצה הא' השלימה, ומברכים עליהם המוציא, ואכילת מצה. המוציא כנגד השלימה, ואכילת מצה כנגד הפרוסה. ועל זו הפרוסה הב', שהיא כנגד אות ד' של הה', אנו אומרים הא לחמא עניא. וכמאז"ל, מה דרכו של עני בפרוסה כו'.