תוכן

כב) מוציא מצה: ענין המצה, הנה נת"ל, כי המוחין דמצד אימא, נכנסין ע"י ד' כוסות היין, לפי שהיין המשמח, הוא באימא. וגם ענין הכוס הוא בגימ' אלקים, וזה להורות על אימא, דמינה מתערין הדינין. אבל המוחין דאבא, נרמזים באכילת מצה, הנקרא לחם, כי לחם הוא בגימ' ג' הויות. ונודע, כי שם ההויה הוא באבא, ושם אלקים הוא באימא. ודע, כי ב' המוחין דמצד אבא, מבחי' גדלות הא', כבר נכנסו מאליהן, כענין ב' הכוסות הא'. ואמנם הקטנות הא' דאבא, לא נכנס לסיבה הנ"ל, כי אינו יכול לכנס בראשונה, לפי שהוא דינין גמורים, עד שיכנס גדלות הב'. כי כן קטנות הא' דאמא, לא נכנס עד שנכנס גדלות ב' דאימא. ונמצא, כי עתה באכילת מצה, צריך לכוין בקטנות הא' דמצד אבא, ובגדלות הב' דמצד אבא. ואמנם קטנות הב' דמצד אבא, גם הוא נכנס עתה, אבל לא קבלתי ממורי ז"ל, זולתי כוונות קטנות א', וגדלות ב'.