תוכן

ט) וזה ביאור של דברים: בכוס א' תכוין, אל קו ימין, שהוא מוח החכמה שבז"א מצד אימא בלבד כנ"ל. וקו זה הוא נכנס ראשון לכולם, ולכן כוס זה אומרים עליו קידוש, כי כל קדש הוא בחכמה כנודע. ומן הראוי היה שיכנס תחילה הקטנות א' דמוח זה דחכמה, ואחריו גדלות א', ואחריו קטנות ב', ואחריו גדלות ב'. כי בתחילה נכנסים נה"י האחרונים דאימא, ואחריו נכנסים חג"ת דאימא שהם קטנות ב', וגדלו' ב'. אבל לפי שהקטנות א' הוא דין גמור, ובו נאחזים החיצונים תכלית האחיזה, והנה כוותינו עתה בליל פסח, להשבית החמץ, שהוא אחיזת החיצונים בקטנות דאלקים הנקרא חמץ ושאר, כמ"ש ענינם בדרוש החמץ והשאור, כי לולי היות הרחמים מתגברים בלילה הזו בתכלית, לא היו נגאלים כלל כנ"ל. ולכן אינן נכנסים הקטנות הא' בתחילה, אמנם בתחילה נכנסים גדלות הא', ואח"כ קטנות הב', ואחריו גדלות הב', ואז כבר נתבטלה אחיזת החיצונים. מחמת גדלות הא' והב', שהם רחמים גמורים. ואפילו הקטנות הב', איננו בבחי' דין, כמו הקטנות הא', כמבואר לעיל, ששם אכדט"ם הוא רחמים, ונקרא אלקים חיים, יען כי אין החיצונים נאחזים שם, הנקרא דרגא דמותא, ואלקים אחרים. ואז נכנס הקטנות הא' באחרונה, כי אז אין חשש, כי לא יוכלו החיצונים לחזור עתה להאחז בהם, מחמת האור הגדול של גדלות א' וב' שנכנסו כבר.