תוכן

ב) וכפי זה קשה, מה שאמרו, כי אורו של אבא מתפשט בכל האצילות להחיותו. אבל הענין הוא, כי הנה אור עליון דא"ס, הגיע עד אבא בהתרחבות גדול, בלי היות מסך ומחיצה מפסקת, ולכן עד אבא הנקרא חכמה, הכל נקרא בשם חכמה. אבל מן אבא ולמטה, נשתנה הדבר, והוא, כי אבא מתלבש תוך אימא, ואימא תוך ז"א כו' כנזכר. אמנם עצמותו של אור דאבא ממש, מתלבש ומתפשט בתוך אימא. וכאשר אור אבא ניתן אל ז"א להאיר בו, אין אימא נעשת מסך ממש, מפסיק בין אבא לז"א, רק כי אימא נעשת כעין מחיצה ולבוש אל אור אבא, ופי היסוד שלה, פתוח כעין חלון פתוח, ודרך שם, יוצא אור אבא אל ז"א, ואין מסך כלל בפי החלון ההוא. ונמצא, כי ז"א מקבל עצמותו של אור אבא, אלא שההפרש הוא, כי האור העליון בהיותו מאיר בג"ר דאצילות, הוא עובר ומאיר דרך התרחבות גדול. אבל ו"ק דאצילות, הנק' ז"א, מקבל אור העליון ממש, אלא שהוא דרך חלון צר, שהוא פי היסוד דאימא כנזכר. ובזה אין שינוי אור כלל מלמעלה לשל מטה. וזהו ענין כלם בחכמה עשית, כי כל האצילות, מקבלים אור המאציל העליון, אלא שעד אבא הנקרא חכמה, הוא בהתרחבות גדול, ומשם ולמטה הוא עובר דרך חלון.