תוכן

א) בענין הפרש שיש, בין עולם האצילות, ועולם הבריאה, ועולם היצירה, ועולם העשיה. כבר הודעתיך כי ד' עולמות אבי"ע, הם נכללים בסוד ד' אותיות ההוי"ה. גם הודעתיך, כי ד' אותיות ההוי"ה מתחלקות בסדר הזה: יו"ד, בחכמה. ה"א, בבינה. וא"ו, בת"ת. ה"א, במלכות. כיצד: אות י' באצילות, והיא בבחי' הוי"ה דיודי"ן, העולה ע"ב, הנקרא חכמה, בסוד כלם בחכמה עשית, הנאמר על האצילות, כמבואר במקומו. ואות ה' בבריאה, בבחי' הוי"ה העולה ס"ג, בסוד אימא מקננא בכרסיא. ואות ו' ביצירה, בבחי' הוי"ה דאלפי"ן העולה מ"ה, בסוד שית ספירן מקננן ביצירה. ואות ה' בעשיה, בבחי' הוי"ה דההי"ן העולה ב"ן, בסוד מלכות מקננא באופן. נמצא, כפי זה, כי עולם האצילות, בחינתו היא החכמה. ובחי' עולם הבריאה, היא הבינה. ובחי' היצירה, היא בת"ת, ובחי' העשיה, היא במלכות. וכ"ז מבואר, ואין צורך להאריך בו, כי הנה כמו שבעולם האצילות עצמו, יתחלק לד' בחי' אלו, כן הם כוללות אלו הד' עולמות. והנה כנגד האצילות נאמר, כלם בחכמה עשית, לפי שכל האצילות נעשה בסוד החכמה. וזה ביאורו של דבר: דע, כי אור המאציל העליון, הנה הוא מתגלה באבא, הנקרא חכמה. והוא נעלם בתוכו, בלי שום מסך ביניהם, דעד החכמה הנק' מחשבה, אתגלי הא"ס. אבל מחכמה ולמטה, אין אור הא"ס ממש מתגלה, אמנם אבא הוא המתלבש, ומתפשט בתוך כל האצילות להחיות אותו. ונודע, כי אבא מתלבש גו אימא, ואימא גו ז"א, וז"א גו נוקבא.