תוכן

טז) וטעם היות כל נענוע ג"פ הוא, כי הנה ג' מוחין יש ברישא דז"א, חב"ד, ולהיות כי הדעת מכריע ביניהם, הוא כלול משלשתם. ולא עוד, אלא שאפילו חו"ב, כל א' מהם, כלול משלשתן, ומכ"ש הדעת, לטעם הנזכר. ונמצא, כי הדרום שהוא החסד של הדעת, כלול מג' מוחין, ולכן צריך שלשה הולכות וג' הובאות, כנגד דרום, הכלול מג' מוחין, להמשיך הארה משלשתם. ולכן צריך הולכה והובאה פ"א, כנגד המוח הא', אשר בדרום. והולכה והובאה פ"ב, להמשיך המוח הב', אשר בדרום. והולכה והובאה פ"ג, להמשיך מוח הג', שבדרום. שלא כדברי הנוהגים, לעשות ג' הולכות רצופות בפעם א', שמוליכין הלולב קצת, וחוזרים ומרחקים אותו יותר, וחוזרים ומרחקין אותו יותר. ואח"כ מקרבין אותו, בג' קירובין.